מנוע היצירה הפנימית----פורים בצפית

פורים בצפית התחיל בקול תרועה רמה. שכבת י"א בחרה בנושא "פורים מן היסוד", ובכל אחד מימי ה"טרום" הם עוזרים לנו לחגוג יסוד אחר.
אלבום תמונות אחד שמסתובב ברשת אפשר למצוא בכתובת https://plus.google.com/u/0/116213728694994844952/posts/9ozv7pyAn3s?cfem=1&pid=6120106004481608914&oid=116213728694994844952

למי שלא מכיר את צפית: קחו בחשבון שהשיא עוד לפנינו...

רבים שואלים אותי על החוויה שלי בפורים בצפית. קשה להקיף אותה במילים, ויש בה הנאה גדולה מהחוויה עצמה, שמחה מהתרגשות החניכים מכל השכבות (אם כי בעיקר שכבת י"א), וגאווה גדולה ביכולת של החניכים ליצור, לתכנן ולהנהיג.

פורים השנה אינו עוד חג בצפית. הוא מגיע לאחר תהליך ארוך, שהבשיל עוד בחגיגת חנוכה, להשיב את המסיבות לערב ולבסס נורמות של יצירה והתנהגות בצפית: בחגים כמו גם ביום-יום.
המהלך כולו נעשה תחת הכותרת "בצפית עושים תרבות אחרת", וכבר כתבתי עליו בעבר. באירוע חשיפת הנושא לפורים השנה, הוצג בפני החניכים הפרק הראשון של "מגילת צפית" העוסק במערכות היחסים בתוך בית הספר. ראו עם איזה טקסט יפה, המסכם תהליך ארוך כל כך, יצאנו לדרך הזאת:

מגילת צפית - פרק א', פברואר 2015

אנו, חניכי וחבר עובדי צפית, מאמינים שעלינו ליצור תרבות המעניקה תחושת ביטחון לכל החברים והחברות בבית הספר. התרבות תעודד עשייה חברתית ויצירתית ותיתן מקום לחניכות ולחניכי ביה"ס להביע את עצמם.

החברה בצפית תשאף ליצור מערכות יחסים המבוססות על אמון בין החניכים והחניכות ובין עצמם ובין החניכים והחניכות ובין חבר העובדים. האחריות על בניית מערכות היחסים ועל יצירת האמון מוטלת על כל אחד ואחת באופן אישי.



לפני מספר שבועות נפגשנו, כעשרה חברים בצוות מצפית ואני, עם הורים של חניכים מכפר מנחם. מפגש זה, ראשון בסדרה של מפגשים מתוכננים בישובים המזינים את צפית, נועד לפתוח ערוצי הדברות חדשים עם קהילת ההורים שלנו ולאפשר שיחה בנושאי חינוך בפרספקטיבה רחבה יותר. מפגשים אלה, המתקיימים בשיתוף עם רכזי החינוך הבלתי פורמאלי בישובים, מעלים על סדר היום נושאים רלוונטיים לקהילת ההורים ומאפשרים הקשבה, החלפת עמדות ולמידה.

אחד הנושאים שעלו במפגש המדובר היה התחושה של חלק מההורים שהחינוך החברתי בצפית מגיע על חשבון קידום ההישגים. אני זוכר את תגובתי לנושא ונדמה לי שהיא רלוונטית מאד בהקשר של פורים דווקא. אמרתי משהו בסגנון הזה: הקונפליקט בין החינוך החברתי לבין הלימודים הוא מנוע היצירה האמיתי של צפית. כל החלטה שניקח יכולה להביא את האפקט החינוכי והערכי לנסוק לגבהים אך גם לפגוע במידה כלשהי בלמידה. כל החלטה לוותר על פעילות לטובת יום לימודים היא הזדמנות שהוחמצה להגיע לפנימיותו של עוד חניכה או חניך.

אין צפית ללא חינוך חברתי. אין צפית ללא לימודים והישגים. מהי דרך המלך? לדעתי לעולם לא נדע, אבל החיפוש אחריה הוא זה שמעורר את היצירתיות שבנו ויוביל את התחדשות שלנו.

השבוע השתתפתי בכנס מנהלים של המנהל לחינוך התיישבותי שנערך בכפר הנוער עיינות. הרבה דברים "רציניים" עומדים על שולחנם של מנהלים, אבל כדי שגם נהנה מעט, הופיעה בפנינו חבורת הזמר החדשה של עיינות, שהיה זה לה הופעתה הראשונה. אחד השירים ששרו הנערות והנערים היה שירו היפה של אמיר דדון, "אור גדול", שבית אחד, ובייחוד השורה האחרונה מתוכו מתחברים לפורים, למגילת צפית ולשיחה עם ההורים:

"...אור גדול מאיר הכל
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכל מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר..."


ולמעוניינים להאזין לשיר כולו: 

שיהיה לכולנו חג שמח ובטוח!